המומחה שמונה מטעם בית המשפט המחוזי דרש כ- 350,000 ש״ח עבור חוות דעתו – בית המשפט העליון אישר זאת
לא פעם במסגרת הליך משפטי, נדרש בית המשפט למנות מומחה מטעמו על מנת להכריע בסוגיה שמצויה בליבת התיק ובמחלוקת בין הצדדים. במרבית המקרים, הכרעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט קובעת את תוצאת התיק, לזכות או לחובה, כאשר המומחה הוא בבחינת זרועו הארוכה של בית המשפט.
המומחה שממונה על ידי בית המשפט הנכבד, גובה שכר טרחה עבור עבודתו, וזאת פעמים רבות לאחר שכבר הוגשו חוות דעת מקצועיות מטעם הצדדים (שכל אחד מן הצדדים שילם כסף רב עבור חוות הדעת שהוגשה מטעמו).
לאחרונה, קבע בית המשפט העליון במסגרת רע"א 281/24 בילדקו הנדסה בע"מ נ' חברת שיכון ובינוי – סולל בונה – תשתיות בע"מ (נבו, 31.1.2024) כי שיקול הדעת המסור לבית המשפט בדבר קביעת שכרו של המומחה הוא רחב.
במקרה זה, דובר על סכסוך שהתגלע בין חברות בנייה, במסגרת תביעה ותביעה שכנגד, על סך של 10 מיליון ש״ח ו- 23 מיליון ש״ח בהתאמה.
מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת מומחים, המומחה מטעם התובעות נחקר לפני בית המשפט, כמו גם אחד מן המומחים מטעם הנתבעת. בתום חקירת המומחה מטעם התובעות, ולאחר שתמו גם חקירותיהם של יתר העדים בתיק, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי נוכח הפערים הקוטביים בין התזה המקצועית שהוצגה על-ידי כל מומחה ביחס לסוגית 'התארכות משך הפרויקט' – יש מקום למנות מומחה מטעם בית משפט, בעניין זה בלבד.
ואכן מומחה מטעם בית המשפט מונה לצורך בחינת סוגית לוחות הזמנים בפרויקט; משך ביצוע הפרויקט והגורמים לכך. כן נתבקש המומחה להעביר לבית המשפט הצעת מחיר לעריכת חוות הדעת, שלאחר אישור שכר הטרחה שיפורט בה, יחל במלאכת הכנתה.
להערכת המומחה, סך השעות הנדרש לצורך הכנת חוות הדעת, יעמוד על כ-380 שעות, לפי תעריף שעתי של 800 ש"ח בתוספת מע"מ. כלומר, 355,680 ש״ח כולל מע״מ, עבור הכנת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.
התובעות ביקשו להגביל את עלות המומחה ל- 80 שעות עבודה, כלומר, כ- 75,000 ש״ח כולל מע״מ. אולם, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הבקשה, וקבע כי אין להגביל את המומחה בשעות עבודתו וזאת כדי להבטיח שחוות הדעת תהיה מקצועית ומקיפה כמצופה.
התובעת לא השלימו עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כאשר לטענתן שכר הטרחה והיקף השעות שאושר למומחה הוא בלתי סביר ובלתי ראוי – ואינו הולם את היקף העבודה הדרוש לצורך הכרעה בסוגית הזמנים בעניינה נתבקשה חוות הדעת.
בית המשפט העליון, כבוד השופט חאלד כבוב, דחה את הבקשה וזאת אף מבלי להיזקק לתשובת הנתבעות. ראשית קבע כי ״דרך המלך״ להשיג על החלטה שכזו, המהווה החלטה אחרת (כלומר, החלטה שאינה מהווה פסק דין) היא באמצעות הגשת ערעור כולל על פסק הדין הסופי שיינתן בהליך, כאשר השגה על 'החלטה אחרת' שנתנה הערכאה הדיונית תתאפשר רק במקרים החריגים בהם המתנה לתום ההליך תסב נזק בלתי הפיך לצדדים או לניהול הליך מיותר או שגוי.
עוד נקבע כי גם החלטה האם ובאיזה שלב של ההליך יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, בין אם הדבר הוסכם בין הצדדים ובין אם לאו, מצויה בלב הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, כך שהתערבותה של ערכאת הערעור בה, תהא רק במקרים יוצאי דופן.
כמו כן, תקנות סדר הדין האזרחי החדשות בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ביחס להסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות מלמדים על ביצור, ואף חיזוק, שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למינוי מומחה מטעם בית משפט. כך, עוגנה בתקנות החדשות האפשרות למינוי 'צוות של מומחים', תוך מטרה לעודד את השימוש של בית המשפט בחלופה זו במקרים המתאימים, וכן הושמטה מן התקנות החדשות החובה שהוטלה על בית המשפט קודם לכן, לתת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם, עובר לקבלת ההחלטה בדבר מינוי מומחה.
לגופם של דברים נקבע כי שכר הטרחה שנקבע התבסס על היקף העבודה כפי ששיקף המומחה לבית המשפט; מדובר בסכום אשר על פני הדברים עומד בהלימה להיקף הכספי של הסכסוך; ובמומחה שמונה לצורך הכרעה בהליך העיקרי – לאחר שהוגדרו מפורשות השאלות שבמחלוקת ושיש לבחון במסגרת חוות הדעת. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי עמד על הצורך בהערכת היקף השעות הצפוי להמשך – ורק לאחר שזו הובאה לפניו, אושר שכר הטרחה המבוקש.
ההחלטה מסתיימת בכך שבית המשפט העליון חוזר על ההלכות הקיימות, וקובע כי סמכות הפיקוח על עבודת המומחה שרירה וקיימת הן במהלך עבודתו של המומחה והן בדיעבד. ומכל מקום, לא מן הנמנע כי בית המשפט העליון, יתערב בהיקף השכר שנקבע למומחה, ככל שיתברר כי זה גבוה בנסיבות העניין.
